הצנזורה האיסלמית - כיצד מתמודדת ישראל?

מאז הוציא איאטולה חומיני את הצו נגד סלמאן רושדי בפברואר 1989 ניסו איסלמיסטים להשתיק ביקורת מערבית על האיסלם בכלל ועל הנביא מוחמד במיוחד, לעיתים רבות באמצעים אלימים. הם תקפו שגרירויות, מגזינים, חנויות ספרים, ואנשים פרטיים בבתיהם. פוליטיקאים היססו מלהיחס לנושא, לעיתים גיבו ביטוי חופשי מלא ולעיתים העדיפו להגבילו בזהירות.

היכן משתלבת ישראל בכל התערובת הזאת? למרות שהיא נתפשת כמקום מקלט מפני איומים איסלמים, ממשלת ישראל פעלה באופן מתמשך נגד הצהרות אנטי-איסלמיות ואנטי-ערביות, והיא עשתה זאת בחומרה רבה יותר מאשר פעולתה נגד הצהרות אנטי-יהודיות. האם זאת זהירות נבונה או בגידה בעקרונות? האם חופש ביטוי בלתי מוגבל בנושאים רגישים אלו יעורר התלקחות ארסית נוספת נגד ישראל או שמא הוא יבסס את המדינה כמדינת חירות? 

Islamist Censorship: How Does Israel Fare ? 
Since Aatollah Khomeini delivered his edict against Salman Rushdie in February 1989, Islamists have persistently tried to close down Western criticism of Islam and especially of its prophet, Muhammad, often through violent means. They have attacked embassies, magazines, book stores, and individuals in their homes. Politicians have wavered on this issue, sometimes endorsing robust free speech and at other times preferring discretion. Where in this mix does Israel fit in? Though widely seen as a haven from Islamist intimidation, the government has in fact repeatedly cracked down on anti-Islamic and anti-Arab statements, and it has done so more severely than it has acted against anti-Jewish statements. Is this prudence or a betrayal of principles? Would unrestricted free speech on these delicate matters further inflame venom against Israel or would it establish the country as a land of freedom?