בחרו באחד מהנושאים הבאים:

1. הוארד רוארק אומר לגייל ואיינאנד: "תסתכל על כולם מסביבנו. תהית למה הם סובלים, למה הם מחפשים את האושר ולעולם לא מוצאים אותו. אם כל אדם היה עוצר ושואל את עצמו האם הוא החזיק אי פעם בתשוקה אישית באמת, הוא היה מצא את התשובה... הוא לא יכול לומר על שום דבר: 'זה מה שרציתי בגלל שאני רציתי את זה, לא בגלל שזה גרם לשכנים שלי לפעור עיניים'... הדברים שמקודשים ויקרים לנו הם הדברים שאנחנו מונעים מהשיתוף הפרוץ. אבל כעת אנחנו מחונכים לזרוק כל דבר שיש בנו לתוך האור הציבורי ושליחת הידיים ההמונית". לאור התפיסה הזאת, מה לדעתכם רוארק היה חושב על התנהגותם של אנשים בימינו ברשתות חברתיות כמו פייסבוק או אינסטגרם? תנו דוגמאות של דברים שהוא היה רואה בעין חיובית או שלילית. האם אתם מסכימים עם הפרשנות הזו או חולקים עליה? הסבירו את עמדתכם.

2. לאחר מותו של לוציוס הייר, קיטינג אומר לעצמו: "לא היה לו דבר להתחרט עליו, הוא עשה מה שכל אדם היה עושה. קתרין אמרה זאת, הוא היה אנוכי, כולם אנוכיים. זה לא היה דבר יפה, להיות אנוכי, אבל הוא לא היה לבדו בכך". מה אתם חושבים שמניע את קיטינג לומר לעצמו את הדברים הללו בשלב הזה של הסיפור? מה יש ל-"כמעיין המתגבר" לומר על אמיתות הדברים שהוא אומר? האם אתם מסכימים? למה?

3. דומיניק אומרת לאלווה סקארט: "אני מרשה לעצמי להשתוקק לדבר היחידי שאדם יכול להרשות לעצמו. חירות, אלווה, חירות... לא לבקש שום דבר. לא לצפות לשום דבר. לא להסתמך על שום דבר". למה דומיניק מתכוונת בכך, וכיצד היא פועלת בהתאם לעמדה לאורך הרומן? מה נקודת המבט של דומיניק בנוגע לסוג ה-"חירות" הזה בסוף הרומן, ומדוע?